דעות

מחיר האשליה: מי שלא מסוגל לשלם על תרופות וטיפולים, צפוי לשלם בחייו

במקום להגדיל את המימון הציבורי לבריאות, מתכוונת הממשלה להכניס תרופות מצילות חיים לשב"ן ולהשית עוד הוצאות על כיסם הפרטי של החולים

הכנסת תרופות מצילות חיים לשב"ן. פגיעה בציבור החולים צילום: אילוסטרציה

ההודעה של סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, כי יפעל להכנסת תרופות מצילות חיים לביטוחים המשלימים של קופות החולים, היא עוד שלב צפוי בהסרת האחריות של המדינה על בריאות אזרחיה. כך נחשף בכנס המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות שנערך בחודש החולף ושעסק בהכנסת תרופות מצילות חיים לביטוחי הבריאות המשלימים של קופות החולים (שב"ן). כנס, שבמהלכו הצהיר ליצמן על תמיכתו להכליל תרופות חיוניות, שלא לומר מצילות חיים, בתוך השב"ן.

זוהי הצהרה שיש בה כדי לסמן לוועדה החדשה שהקים משרד הבריאות, להסדרת תכניות השב"ן, מהי "רוח המפקד". הצהרה שאם תתורגם על ידי הוועדה להחלטות מעשיות, היא תהיה עוד צעד בהפרטה הזוחלת של מערכת הבריאות. כרסום נוסף בעקרונות היסוד של חוק ביטוח בריאות ממלכתי – "צדק, שוויון ועזרה הדדית", תוך חיזוק הקשר בין יכולת כלכלית לקבלת טיפול רפואי תרופתי.

רגע, אם 74% מהציבור מחזיקים בשב"ן של קופות החולים, ומדובר במודל ביטוחי בעל מאפיינים סוציאליים (אין חיתום אישי, פרמיה אחידה לכל קבוצת גיל וכיו"ב), למה זו הפרטה, ואיך זה בכלל פוגע בציבור? נתונים מעידים כי בפועל במסגרת הכיסוי בשב"ן, החולים נדרשים לממן מכיסם הפרטי עד כ-60% מעלות התרופה. לכן, בעוד שרוב הציבור מסוגלים לשלם את הפרמיות החודשיות, חולים רבים שזקוקים לטיפול תרופתי חיוני ויקר, אינם מצליחים לעמוד בהשתתפות העצמית הגבוהה.

מדובר בהשתתפות עצמית שהופכת להיות חסם אמיתי ומהותי בפני חולים, ובפרט אלו ממעמד סוציואקונומי בינוני ונמוך. מכאן, ברור כי בעבור רבים התקווה לזכות בתרופה החיונית צפויה להתנפץ למול חומת ההשתתפות העצמית, ואז התסכול והאכזבה יהיו קשים יותר. כך, ולאחר שנים ארוכות של תשלום פרמיה חודשית ותחושת ביטחון שברגעי האמת נזכה לקבל את התרופה, רבים עשויים למצוא עצמם משלמים את מחיר האשליה.

בנוסף, כמה זמן הפרמיה החודשית תצליח להישאר באותה רמה? מודלים אקטואריים מצביעים כי ככל שיגדלו השימושים בתרופות חיוניות ויקרות, כך תלך ותאמיר הפרמיה החודשית. בפועל, מדובר בהעלאת מיסוי תחת כיסוי. כי כש-74% מהציבור משלמים מדי חודש את הפרמיה על הביטוח המשלים (יותר משיעור המשלמים מס-הכנסה), המשמעות האופרטיבית היא שמדובר במיסוי (רגרסיבי) לכל דבר ועניין.

רגע, אז עכשיו המדינה צריכה לממן כל תרופה שיוצאת לשוק? ממש לא. בכל הנוגע לטיפול רפואי תרופתי, אחריות המדינה היא למימון ציבורי של כל התרופות שהוגדרו על ידי ועדת הסל כחיוניות ("מצילות חיים" או "מאריכות חיים"). ומה לגבי תרופות שחלק מהן נמצאות בחוץ, בשל מגבלת התקציב; מה ביחס לתרופות שלא ייכנסו? הרי תמיד יהיו כאלו, שממילא הוגדרו כלא-חיוניות, ולכן אין מניעה שיהיו בשב"ן.

נכון להיום, על מנת לתת מענה ראוי והולם לתרופות חיוניות נדרשת תוספת של עוד 400-300 מיליון שקל לתקציב ועדת הסל. תוספת שבכוחה לתת מענה ציבורי אמיתי ושוויוני בתחום התרופות. תוספת תקציב שיכולה להיות מציאותית, אם תחום הבריאות יעלה כמה שלבים בסדר העדיפויות הלאומי. כי בינתיים, במקום להגדיל את המימון הציבורי לבריאות, נדמה שמדיניות הממשלה היא להשית עוד הוצאות על כיסם הפרטי של החולים.

אז ככל שמדינת ישראל החליטה להפריט את מערכת הבריאות, הפעם בתחום התרופות, לפחות ראוי להיות כנים עם הציבור, ולומר זאת בפה מלא. בלי כל מיני עטיפות צבעוניות וסיסמאות ריקות מתוכן בדמות הכנסת התרופות לשב"ן זה בבחינת "הרע במיעוטו", או שבכלל מדובר ב"כורח המציאות". פשוט תגידו לציבור, שמערכת הבריאות, לרבות מימון תרופות חיוניות, אינם בראש סדר העדיפויות הלאומי. תגידו שהמדיניות היא שהחולים יממנו את התרופות מכספם הפרטי, ומי שלא מסוגל לשלם בכסף, צפוי לשלם בחייו.

(המאמר פורסם לראשונה ב"גלובס", 3.7.18)

נושאים קשורים:  חדשות,  דעות,  עו"ד עדי ניב-יגודה,  שב"ן,  תרופות מצילות חיים,  ביטוחים משלימים,  מערכת הבריאות
תגובות
 
04.07.2018, 20:57

חשוב להבדיל בין תרופות. הארכת תוחלת חיים חציונית במספר שבועות במחקר (קרוב לודאי שבועות של טיפולים אינטנסיביים וסבל רב) איננה צריכה להיקרא 'הצלת חיים', בעיקר אם היא באה על חשבון תקציב לתקנים של עבודה סוציאלית, יחידות לטיפול בית, צוות רפואה דחופה וכו'.

05.07.2018, 18:44

בשנת 1995 מערכת הבריאות הולאמה, על מנת לשרת צורך כלכלי של יו"ר ההסתדרות דאז, עקב גרעון ענק של קופ"ח כללית ששמשה הן כמקור שליטה פוליטי וקופה כספית להסתדרות, מה שלא נעשה הוא: 1. שינוי מיבני המתבקש ,והוא ביטול 4 קופות החולים ובנית רשות אמבולטורית אחת חיסכון אדמינסטרטיבי אדיר. 2. כיסוי החוב העצום של קופ"ח כללית ובעיקר החוב לבתי החולים. 3. הלאמת בתי החולים ברשות אישפוזית אחת.
כך ש"השמיכה" התקציבית נותרה קצרה כשהיתה, ועם השנים קוצצה.
הביטוח ה"משלים" הוא סוג של ישראבלוף המאפשר לקופות לגבות כסף כחברת ביטוח, ו"להפחית עליות" ע"י הסטת טיפולים מ"הסל" אל השב"ן.
כאשר בשרותי בריאות מכבי המבוטחים ניצלו את האפיק הזה, והפך לא ריוחי ל"תאגיד" מכבי, הם פנו למפקח/ת על הביטח וקיבלו מיד אישור להגדלת פרמיות, והפחתת שרותים.
יש תרופות חיוניות "מצילות חיים" שלעולם לא יוכנסו לסל והן כל התרופות מהדור החדש לטיפול בסוכרת כי מכפלת המטופלים בעלות תגרום ל"בליעת" הסל.
זהו עול עצום על מטופלים רבים שחלקם לא עומד במימון.
זאת ועוד המחיר שממנו הקופות גובות 50% הינו המחיר המירבי לצרכן המאושר ע"י משרד הבריאות ולא מחיר עלות אמיתי, יתכן שבחלק מהתרופות בפועל החולים ממנים את סל התרופות של הקופה. יש לדרוש ע"פ חוקי הגילוי הנאות את הסכמי הקופות עם ספקים ולהפחית את העלות למטופלים בהתאם.
ולד"ר צבר
1. אל לרופא להחליט מהו ערך יום בחיי חולה סופי, זוהי זכותו הבלעדית של החולה. זהו המדרון החלקלק הידוע לשמצה שהביא את טובי הרופאים בעולם דאז לבצע רצח של בני אדם ע"פ החלטתם מהי ה"תועלת" שהם מביאים לעצמם, לעם לחברה לגזע...
2. צודק, כאשר השמיכה קצרה למישהו תמיד קר. אך בוא נתחיל מ א' האם התקינה הקיימת מאוישת בפועל??? ב. לקבוע תקינה ראלית לפי צורך
מניסיוני הדל ברפואה פליאטיבית הפער הוא במכפלות.
שרותי בריאות הם החלטה פוליטית, וכנראה שזה לא סדר העדיפויות של הממשלות בעשורים האחרונים.בניגוד לממשלות בשני העשורים הראשוניים כשהמדינה היתה עניה באמת.

אנונימי/ת
14.07.2018, 04:36

כבר שבענו מהבטחות השווא השקריות של ליצמן. כידוע הוא היה שותף ב-2008 לעסקה האפלה עם חיים אורון להוצאת התרופות מהשב"נים, אחת מההחלטות המתועבות והנפשעות בתולדות המדינה שעלתה בחייהם של אלפי חולי סרטן בעשור האחרון. כבר לפחות 5 שנים שהוא מבטיח לבטל את ההחלטה האיומה, אבל כמו רוב ההבטחות שלו, כמו ביטוח הסיעוד הממלכתי, הן נאמרות מן השפה ולחוץ בלבד, בעוד שאנחנו יודעים מה באמת מעסיק אותו.